קישור לקריאת המאמר המלא.
המאמר מנסה להסביר את גישתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ בדיאלוג בין דתי. התזה שאני מציעה במאמר הוא שליבוביץ דגל בדיאלוג של הבדלים ולא בדיאלוג של דימיון. במרכז המאמר עומדים סדרת מפגשי שיח שהתקיימו בין ליבוביץ והאב מרסל דיבואה בתל אביב בשנות התשעים, צולמו בוידאו וזמינים לצפיה.
המאמר מתחיל בהצבעה על מאורע פרפורמטיבי שמתרחש במפגש הראשון. בעוד ליבוביץ יושב על הבמה לצד האב דבואה במפגש שכותרתו היא "בשתי אוקטבות" המוצג כשיח בין דתי, ליבוביץ מצהיר שאין הוא בכוונתו להשתתף בשיח בין דתי. כלומר הוא עושה פעולה מסויימת ומכחיש פעולה זו בעת ובעונה אחת. כדי לענות על סתירה זו שבין המבע והביצוע, אני עוקבת בקפידה אחר ההתרחשות בדיאלוגים בין ליבוביץ ודיבואה. בנוסף, אני משווה את עמדת ליבוביץ לעמדתו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק שאסר על דיאלוג בין דתי ובהתאמה נמנע מקיום שיח בין דתי.
מעיון זה עולה שהסתירה הגלויה בפרפורמנס של ליבוביץ מחביאה טענה על מהות הדיאלוג. לפי ליבוביץ, דיאלוג שמנסה לגשר על פער הוא פסול מיסודו. אולם דיאלוג שמטרתו להצביע על הבדלים בין דתות, ולהעמיד חוצץ ברור ונהיר בין עמדות הוא לגיטימי. כלומר, דיאלוג של הבדלים, בניגוד לדיאלוג של דימיון, יהיה לדעת ליבוביץ ראוי ורצוי. אכן, במפגשים עם דיבואה ליבוביץ חתר שוב ושוב להעמיד ניגודים חריפים בין היהדות לנצרות.
Comments